6 אי הבנות תפעוליות עיקריות לגבי טעינה ופריקה של הסוללה

Dec 22, 2023

הפעלת סוללה חדשה
תפיסה שגויה: סוללות חדשות צריכות להפעיל את ביצועי הסוללה על ידי טעינה ופריקה באופניים.
האמת היא: אם לדייק, האמירה הנ"ל אינה בגדר שמועה. קיים פער זמן בין יציאת סוללות הליתיום מהמפעל ועד הגעה למשתמשים, שיכול להיות קצר עד חודש או עד חצי שנה. עבור סוללות עם הפרש זמן ארוך, חומר האלקטרודה יהיה פסיבי. לכן, היצרן ממליץ לטעון ולפרוק את הסוללה בפעם הראשונה 3 עד 5 פעמים על מנת לבטל את הפסיבציה של חומר האלקטרודה ולהגיע לקיבולת המקסימלית. אבל בדרך כלל היצרנים לא מצליחים להזכיר לצרכנים שהטעינה והפריקה המלאה המוזכרת כאן לא צריכה להיות פריקה עמוקה, אלא צריכה להיות מבוקרת ב-5% עד 8%. אחרת, סביר להניח שסוללה חדשה תהיה חסרת תועלת.

טעינה "שלושה ראשונות".
תפיסה מוטעית: לאחר רכישת סוללה חדשה, עדיף לבצע שלושה מחזורי טעינה ופריקה. זמן הטעינה צריך להיות יותר מ-12 שעות על מנת להפעיל את הביצועים המרביים של הסוללה.
האמת היא: על מנת להגיע למצב הרוויה המושלם ביותר, סוללות ניקל-מתכת הידריד צריכות לעבור תהליך "מילוי" ו"טפטוף". זמן זה הוא בדרך כלל כ-5 שעות. מאפייני הטעינה הנוכחיים של "זרם קבוע" ו"מתח קבוע" של סוללות ליתיום יון שולטות בזמן הטעינה העמוקה שלהן תוך 4 שעות. לאחר טעינה מלאה, מעגל ההגנה הפנימי של הסוללה יפסיק להיטען אוטומטית, כך שגישה זו אינה מדעית ואין לה משמעות מעשית.
פעם מישהו עשה ניסוי עם טלפון נייד. לאחר השימוש במטען הנסיעות לטעינה מלאה של הסוללה, השתמש במטען העגינה כדי לאשר את רמת הרוויה של הסוללה. כשהבחין שמטען העריסה עדיין מטעין את הסוללה, הוא הניח שהסוללה עדיין לא הגיעה לרוויה. למעשה, שיטת הבדיקה הזו חסרת קפדנות. הסיבה היא שנורית החיווי של מטען העריסה אינה הקריטריון היחיד לזיהוי רוויה אמיתית. מתח הבסיס של מטען העריסה אינו שווה בהכרח למתח הבסיס של הטלפון הנייד. לכן, כשהטלפון הנייד חושב שהסוללה הגיעה לרוויה, מטען העריסה אולי הוא לא חושב כך, והוא עדיין נטען, אבל רק הוא יודע אם הוא נטען או לא.

המדינה הכי טובה
תפיסה מוטעית: כל עוד נעשה שימוש נכון בסוללה הנטענת, היא תופיע במצב הטוב ביותר שלה ותגיע לקיבולת המקסימלית שלה בטווח מחזור מסוים.
לדוגמה, סוללות ניקל-מתכת הידריד וניקל-קדמיום מוקדמות, אם נעשה בהן שימוש נכון ומתוחזק באופן קבוע, יגיעו לקיבולת המקסימלית שלהן ב-10 עד 200 נקודות מחזור (הקיבולת של סוללת ניקל-מתכת הידריד עם קיבולת מפעל של 1000mAh עשויה לגדול לאחר 100 מחזורים). עד 1100mAh).
האמת היא: הצהרה זו נפוצה יחסית בסוללות מוצרים יפניים, ובדרך כלל ניתן לראות אותה בדיאגרמות מאפייני המחזור במפרט הטכני שלהן. עם זאת, עבור סוללות ליתיום-יון מיינסטרים הנוכחיים, תופעת שיא המחזור אינה קיימת. כי הקיבולת של סוללות ליתיום-יון מרגע יציאתן מהמפעל ועד לביטולן היא מחזור אחד פחות, ומעולם לא הייתה התאוששות קיבולת. חלק מהחברים עשויים לשאול, חלק ממשתמשי מחשב נייד ThinkPad יכולים לשחזר את קיבולת הסוללה באמצעות פריקה עמוקה. למעשה, זה היה רק ​​זיהוי שגיאה על ידי תוכנת הבדיקה, והקיבולת בפועל של הסוללה לא גדלה כלל.
האם סוללות ליתיום-יון אי פעם במצב אופטימלי? התשובה היא כן, זה קשור לשינויים בטמפרטורת הסביבה. באופן כללי, סוללות ליתיום-יון יציגו ביצועים מצוינים בסביבה של 25 מעלות ~ 40 מעלות. בטמפרטורות נמוכות או גבוהות, הביצועים שלו ייפגעו מאוד. לדוגמה, אם אתה משתמש במחשב הנייד שלך בחוץ באור שמש ישיר, הוא לא יחזיק מעמד כל כך הרבה זמן כמו בתוך הבית.

קיבולת
תפיסה שגויה: עבור שתי סוללות עם אותה קיבולת נומינלית (לדוגמה, 800mAh), אם לאחת יש קיבולת נמדדת של 860mAh והשנייה היא 805mAh, אזי ה-860mAh חייבת להיות טובה יותר מאשר ה-805mAh אחד.
האמת היא: באופן כללי, ככל שהקיבולת של סוללות ליתיום-יון גבוהות יותר מדגמים שונים (גדלים שונים), כך ניתן להשתמש בהן יותר זמן. אם מניחים בצד גורמים כמו נפח ומשקל, כמובן שככל שהקיבולת גבוהה יותר, כך ייטב. אבל זה לא יכול להיות המקרה עבור שתי סוללות עם אותה קיבולת נומינלית (כגון הדוגמה לעיל). מכיוון שהקיבולת בפועל של הסוללה גבוהה, סביר להניח שחומרים המשמשים להגדלת הקיבולת הראשונית מתווספים לחומר האלקטרודה ומצטמצמים חומרים המשמשים לייצוב האלקטרודה. התוצאה היא שאחרי עשרות מחזורים, היצירה בעלת הקיבולת הגבוהה מתפוררת במהירות, ואילו היצירה בעלת הקיבולת הנמוכה נשארת חזקה. על מנת להפחית עלויות ולהרחיב את המכירות, יצרנים מקומיים רבים משתמשים בשיטה זו כדי לייצר סוללות בעלות קיבולת גבוהה. המשתמשים יגלו שזמן העבודה שלהם מתקצר מאוד לאחר חצי שנה של שימוש. בקיצור, העלות של הגדלת הקיבולת מקריבה את חיי המחזור. זה בלתי אפשרי עבור יצרנים להגדיל באמת את קיבולת הסוללה מבלי להתחשב בחומרי הסוללה.

שימור סוללה
תפיסה שגויה: אם לא נעשה שימוש בסוללות נטענות, יש לפרוק אותן לפני האחסון.
האמת היא: למעשה, לא רק השמועות שהוזכרו לעיל, האם יש לאחסן את סוללת הליתיום-יון מלאה או לפרוק, בהחלט יבלבלו אנשים רבים? התשובה לשאלה זו מתחילה בפגם המולד שלה, שהוא "אפקט ההזדקנות". לאחר שסוללת ליתיום-יון מאוחסנת לתקופה מסוימת, גם אם לא תמוחזר, חלק מהקיבולת שלה תאבד לצמיתות. הסיבה לכך היא שחומרי האלקטרודה החיוביים והשליליים של סוללת הליתיום-יון החלו בתהליך ההתרוקנות שלהם מאז שעזבו את המפעל. משרעת ההזדקנות שונה גם תחת טמפרטורות ורמות רוויה שונות. ניתן לראות את המשרעת הספציפית בטבלה.
ניתן לראות שככל שטמפרטורת האחסון גבוהה יותר וככל שהסוללה טעונה יותר, כך טווח הקיבולת גדול יותר. לכן, לאחסון לטווח ארוך של סוללות ליתיום-יון, על המשתמשים לשלוט בעוצמתם ל-40% ולאחסן אותן בטמפרטורה של 15 מעלות או אפילו פחות. באשר לאותן סוללות ניקל מתכת הידריד וניקל קדמיום, "אפקט ההזדקנות" הזה לא קיים. לאחר אחסון לטווח ארוך, רק כמה טעינות ופריקות מלאות יכולות לשחזר את הקיבולת המקורית שלהם.

טען מחדש לאחר טעינה מלאה
תפיסה מוטעית: בעת טעינת הסוללה, טען אותה מחדש למשך 12 שעות לאחר טעינה מלאה. זה יעזור לשפר את הרוויה של הסוללה.

 

 

אולי גם תרצה